מוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים

מוזיאון לאמנות האיסלם מוצג אוסף שעונים עתיקים ויקרי ערך, ביניהם שעון שהוזמן לפני כמאתיים שנה עבור המלכה מארי אנטואנט.

ליהנות מכל רגע…

מארי אנטואנט, המלכה האחרונה של צרפת, חשקה בשעון מיוחד במינו. את המשימה לקח על עצמו קצין ממשמר המלוכה הצרפת,הוא פנה אל אברהם לואי בראגה, אמן השעונים הצרפתי, והנחה אותו לייצר עבור המלכה את השעון הטוב ביותר עלי אדמות, ללא הגבלה של זמן או תקציב. 40 שנה תמימות טרח עליו יוצר השעון המופלא הזה, העשוי זהב וכסף, במלאכת מחשבת דקדקנית שהושלמה שנים רבות אחרי מותה של המלכה.

שעון זה, שזכה לכינוי “המונה ליזה של השעונים”, הוא אחד הפריטים הנדירים מתוך אוסף שעונים מרהיב ומיוחד במינו במוזיאון לאמנות האיסלם בירושלים. בין הפריטים הבולטים באוסף מוצגים חמישים ושלושה שעונים מעשה ידיו של אברהם לואי בראגה ( 1747-1823 ), האיש שהשפיע אולי יותר מכל אדם אחר על תולדות השענות המודרנית. שמו הלך לפניו: הוא נחשב לרב אומן וסיפק שעונים מיטלטלים ונייחים למלכים, לנסיכים ולאצילים באירופה.

הכירו את מלונות דן בירושלים >>

הוא המציא חידושים המעוררים התפעלות עד היום: שעונים הנמתחים מעצמם, שעונים המשמיעים צלצול גם בחלקי שעה, כרונומטרים ימיים שעיצב במיוחד עבור הצי המלכותי, ושעון כרכרה שהומצא על ידו באמצע שנות התשעים של המאה ה-18.

סר דייויד סולומונס, הבנקאי היהודי הבריטי שהחזיק באוסף שעוני בראגה המוצג כיום במוזיאון, כתב על האמן הצרפתי: “לשאת שעון כיס משובח של בראגה, משמעו להרגיש כאילו אתה נושא מוח של גאון בכיס”.

האוסף כולל פריטים נדירים נוספים: שעוני אוטומטה, תיבות הרחה מוסיקליות עשויות זהב ומעוטרות בציורי אמאייל, בפנינים וביהלומים שיצרו אמנים במאה ה-19, וגם מצפנים ברומטריים, שעוני שמש וטלסקופים מהמאה ה-17 ושעונים שיוצרו במאה ה 18- עבור השוק התורכי.

דרמה במוזיאון

כל שעון באוסף השעונים הנדירים הוא סיפור בפני עצמו, אך הסיפור המקשר בין כולם הוא פרשת שוד השעונים הגדול:
באפריל 1983 , באישון לילה, התבצעה פריצה לאולם התצוגה במוזיאון לאמנות האיסלם ונגנבו כמאה שעונים עתיקים ונדירים,ביניהם שעון מארי אנטואנט ששוויו מוערך במיליוני דולרים ופריטים יקרי ערך אחרים. הפריצה, שזכתה לכינוי “השוד הגדול”, הייתה מתוכננת היטב ולא נמצאו כל עקבות בשטח. הייתה זו הגניבה הגדולה ביותר בתולדות ישראל עד אז, ולעזרת המשטרה בחיפוש אחרי השעונים התגייסו המוסד, האינטרפול וחוקרים פרטיים של חברות ביטוח.

רק כחלוף 23 שנה, באוגוסט 2006 חלה התפתחות משמעותית בחקירת הפרשה: שען מקומי הודיע לאנשי המוזיאון, כי הגיעה אליו אישה שביקשה לקבל הערכת שווי לשעונים נדירים, שזוהו על ידו בוודאות כחלק מן האוסף המפורסם שנגנב מהמוזיאון. לאחר חקירה קצרה התברר, כי מדובר בעורכת דין המייצגת לקוחה תושבת ארצות הברית, הטוענת כי בעלה הוריש לה בצוואתו ארבעים שעונים עתיקים, ביניהם שעוןמארי אנטואנט, שחלקם הוסתרו בכספת שנפתחה רקלאחר מותו. בשלב הזה משטרת ישראל נכנסה לתמונה וגילתה כספת בהולנד שבה נמצאו שבעה שעונים,קופסת תכשיטים וערכה לזיוף הדרכונים ששימשה את הגנב. בביתה של האישה בלוס אנג’לס התגלו פריטים נוספים, ומאוחר יותר אותרו שעונים וחפצי אומנות בכספות בנקים שונים בצרפת.

כך הגיעה לסיומה הפרשה שהסעירה את עולם האמנות ונכנסה לדפי ההיסטוריה בכפיפה אחת עם שוד ה”מונה ליזה” בתחילת המאה ה-20, “הצעקה” של מונק שנגנבה מהגלריה הלאומית של אוסלו בשנות ה-90, והיעלמותה המסתורית של תמונת “משמר הלילה” של רמברנדט בזמן מלחמת העולם השנייה.

אוסף השעונים העתיקים, שחזר למשכן הקבע שלו במוזיאון לאמנות האיסלם, מוצג כיום לראווה בתערוכה מיוחדת ומרהיבה, המושכת קהל רב מכל קצוות העולם. אין ספק, כי הסיפור המופלא על שוד השעונים הגדול מעצים את חווית הביקור בתערוכה ומוסיף לה נופך דרמטי…

המוזיאון לאמנות האיסלם, רח' הפלמ"ח 2, ירושלים
www.islamicart.co.il