בית גוברין-מרשה

ע"י ג'ואל האבר    בתאריך  30/04/2015

התוספת החדשה של ישראל לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו היא אוצר לאומי, הידוע הרבה יותר טוב לתושבים המקומיים מאשר לתיירים המגיעים מחו"ל. באמצע הדרך בין ת"א לירושלים, הגן הלאומי של בית גוברין-מרשה מציג ארכיאולוגיה נהדרת ומרתקת מתקופת המקרא ומימי הצלבנים.

5701--Header

אלפי המערות הפזורות לאורך 5,000 הדונם של הפארק, ואשר התווספו בשנת 2014 לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, שימשו למטרות רבות ומגוונות לאורך ההיסטוריה. סלע האם המקומי מורכב משני סוגים שונים של אבן-גיר, הראשון, החיצוני, הוא בעל קרום דק וקשה ונקרא בעברית בשם "נארי", והשני, הנמצא מתחתיו, הוא בעל שכבה עבה יותר ועשוי מאבן גירית, רכה. במשך אלף שנים התושבים המקומיים סיתתו חורים דרך הנארי על מנת להגיע לשכבה הרכה יותר, ממנה הם חצבו אבנים לבניין, שיותר מאוחר התקשו אחרי שנחשפו ליסודות הטבע שבחוץ.

הזמינו חופשה בבתי המלון בירושלים של מלונות דן >>

במהלך התקופה ההלניסטית מערות אלה קיבלו את שימושן הנוסף, כשהיוו את אבן היסוד לתעשייה של העיר המתפתחת מרשה (מראשה). המערות יצרו למעשה מערכת תת-קרקעית בין הוילות הרבות של העיר, והחלו משמשות כחדרי אחסון, שובכי יונים, מכבשי שמן זית בגודל תעשייתי, אמבטיות פרטיות ובורות מים. אתרי פולחן פגאניים בלטו גם הם בתוך "העיר שמתחת לעיר".

כמה מערות בתקופה הזאת שימשו גם כאתרי קבורה משפחתיים, כשהמרשימים ביותר מביניהם הם צמד מערות מצויירות המשלבות בין מנהגי הקבורה של היהודים, המצרים והיוונים. בנוסף, השמות של מי שנקברו בקברי מערות אלה (היחידים מסוגם שנמצאו בישראל), מראים עירוב של אנשים ממוצא יווני, אדומי ופיניקי. כל זה רק מדגיש עד כמה מרשה הפכה להיות עיר רב-תרבותית וקוסמופוליטית אמיתית במהלך תקופה זו.

מערות הפעמון

 ועדיין, גולת הכותרת של הביקור עבור תיירים רבים הן "מערות פעמון" הענקיות והמרהיבות, הממוקמות קרוב יותר לכניסה לגן. מערות אלה, שנחפרו כמחצבות אבן ומעולם לא נעשה בהן שימוש אחר, נוצרו בעיקר בתקופה הערבית המוקדמת, שקדמה לעידן הצלבני כאן. באופן ציורי ומרשים באותה המידה, מערות אלה גם שימשו בשנת 1988 כאתרי הצילום לסרט רמבו 3.

גן לאומי של בית גוברין-מרשה - ציורי קיר

גן לאומי של בית גוברין-מרשה – ציורי קיר

שמו של הגן הלאומי הוא ארוך ומסורבל בגלל שהוא למעשה משלב שמות של שני אתרים נפרדים. מרשה היא עיר מתקופת מקרא (מוזכרת לראשונה בספר יהושע, ומאוחר יותר נרשמה כעיר מבוצרת על ידי רחבעם, בנו של שלמה), שמאוחר יותר, בעקבות גלות בבל של היהודים (585 לפנה"ס), הייתה מיושבת בעיקר על ידי אדומים, אבל גם על ידי בני תרבויות אחרות, כשלשיאה היא הגיעה כעיר רב-תרבותית במהלך המאה ה- 2 לפנה"ס.

אך בעקבות ההרס של מראשה בבסוף המאה ה- 2 לפנה"ס, היא הוחלפה מאוחר יותר על ידי עיר חדשה בקרבת מקום, במהלך התקופה הרומית הקדומה כאן (המאה ה -1 לספירה). גם אם היא היא פחות נחפרה ממרשה, בית גוברין הרומית (מאוחר יותר שונה שמה לאלווטרפוליס- העיר של הגברים החופשיים) מציגה כמה שרידים מרשימים אחרים. בין היתר, בית גוברין כוללת אמפיתיאטרון שלם אשר שימש לתחרויות גלדיאטורים, המושלם על ידי מנהרות תת-קרקעיות דרכם חיות הבר יכלו להיות מועברות לקומת הלחימה. נכון להיום, זהו האתר היחיד מסוגו שנחפר בישראל.

במהלך התקופה הצלבנית, חלק מהעיר הרומית הוסב למבצר, שכלל כנסייה גדולה (שליש ממנה נשמר עד היום בצורה מרשימה). קרוב יותר לחלק של מרשה בגן, האכסדרה המקושתת של כנסייה צלבנית נפרדת עומדת לבדה על ראש גבעה. אכסדרה זו, שנבנתה על שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית, נקראה "חורבות סנדהאנה" על ידי הערבים המקומיים, זכר לשמה המוקדם, "כנסיית סנטה אנה".

עבור התייר ההרפתקן שרוצה לעשות יותר מאשר פשוט לבקר בגן לאומי ייחודי זה, ארגון בשם "סמינרים ארכאולוגיים" מציע הזדמנות מיוחדת להשתתף בחפירת ארכיאולוגית של ממש בגן הלאומי.הפרויקט הידידותי למשפחה שנקרא "DIG FOR A DAY", מביא קבוצות תיירים אל מערכת המערות במרשה על מנת שיעזרו להמשיך לרוקן אותם, כשבאותו הזמן הם עוזרים גם לחשוף שברי כלי חרס, זכוכית, מתכת, עצמות בעלי חיים, מטבעות וממצאים אחרים מימי הזוהר של העיר.

התכנית הנ"ל נמשכת 3 שעות, ומציעה צוהר לתהליך הארכיאולוגי עבור המשתתפים שלא צריכים שום ניסיון ארכיאולוגי מוקדם. זהו אחד מרגעי השיא הבלתי נשכחים של הטיול לישראל עבור כל מי שלוקח חלק בזה.

גן לאומי של בית גוברין-מרשה - צילום מהאוויר

נכתב על ידי  ג'ואל האבר